אחרי השביעי לאוקטובר, התנדבתי ונפגשתי עם עשרות אנשים כל שבוע
ולא משנה עם מי נפגשתי, איפה הם היו, מה הם עשו או לא עשו באותה שבת ארורה
דבר אחד היה משותף לכולם
אשמה

אנשים הרגישו אשמה לא משנה איפה הם היו או מה הם עשו באותו הרגע.
  הייתה דה-לגיטימציה אחת גדולה להיות, להרגיש, לבחור, לכאוב, לשמוח, לפחד, לאהוב.
הכל הרגיש לא נכון.
באותו הרגע הבנתי שצריך להנגיש את הידע שיש לי על אשמה רעילה אל מול אשמה בריאה -
כדי לתמוך בריפוי של כולנו. כי אשמה לא פוסחת על אף אחד.
בין אם עשינו, או לא עשינו
בין אם היינו, או לא היינו
האשמה תגיע אם זו האסטרטגיה שהגוף שלכן רגיל אליה.

הבנתי שהידע שלי הוא מאוד בעל ערך, ועוזר לעשרות אנשים לשחרר את האשמה
לכן הוא צריך לצאת מחדר הליוויים - לקורס קצר נעים ומלמד שנגיש לכולם.