כמה פעמים בחיינו נשארנו כי לא היה לנו נעים לעזוב

כמה פעמים עשינו משהו רק מתוך תחושת ריצוי

או חובה

כמה פעמים?

כמה פעמים התנהלנו לפי התגובות של הסביבה?

אנחנו לומדות

איך אני בתור בת אדם

אם אני טובה או לא טובה

רק מתוך התגובות החיצוניות

מהפידבקים שאני מקבלת מהסביבה שלי

נניח

אם אני עשיתי משהו

ואני רואה שהצד השני נפגע מזה או שופט את זה לרעה, לרוב, אני אקח את זה אליי

אאשים את עצמי

אני ״גרמתי״ לו להיפגע

אני עשיתי משהו לא בסדר

אני לא טובה

אני לומדת, מהתגובה שלו, על עצמי

הרשו לי להציע מודל אחר:

נלמד מהתגובות של הסביבה - כן.

אבל נראה אותן כמעין סימן מאוד ברור - כמו שלט נאון מהבהב

•להתבונן פנימה•

מה זה אומר?

להבין שמשהו שעשיתי - יכול להיות שלא תאם את הציפיות של האחר

ולבדוק האם אני התנהלתי בצורה נקיה

האם הכוונות שלי היו טובות

האם אני בקשיבות לעצמי?

אין סיבה להשתמש בהשערות לגבי מה יהיה טוב לצד השני כדי לנהל את ההתנהגות הפנימית שלנו

זה מקום מאוד מאוד מסוכן

כל ניסיון להתנהג בצורה מסוימת עבור מישהו

נניח לשקר לטובת מישהו כדי לא לפגוע בו

או לא לרקוד בצורה שבא לי לרקוד כי זה יגרום לאחר להרגיש לא בנוח, או שזה יגרום לו לחשוב מחשבות שאני לא רוצה שיחשוב.

זה מסלול לדיכוי עצמי וביטול העצמי עבור האחר.

אנחנו כן נשתמש בתגובות החיצוניות רק כאיזשהו סימן שמאותת לנו להתבונן

ולשאול

איך ההתנהגות הפנימית שלי כלפי עצמי?

מה הפגיעה שנוצרה בצד השני משקפת לי?

האם אני חציתי לעצמי גבול? האם אני בקשיבות לרצונות שלי? לקצב שלי?

ומשם לעשות עבודה פנימית

בדרכנו להיות בנות אדם

טובות יותר

לעצמנו

🤍